מירס תקשורת בע"מ נ' סוסן

פסק דין

בפניי תביעה כספית ע"ס 12,567 ש"ח.

הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש כעולה מהצהרתם בפרוטוקול הישיבה מיום 29.9.13 לפסוק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, וזאת לאחר שביהמ"ש שמע את המצהיר מטעם התובעת וגירסת הנתבע.

מדובר בתביעה שבמהלכה הציגה התובעת את מסמך מ/1 ואת מסמך מ/2 המהווים "ערבות אישית" של הנתבע למילוי התחייבויותיה של חב' "אשל אברהם" למתן שרותי קיטרינג והסעדה בישיבת "אביר יעקב" בנהריה.

הנתבע לא הכחיש את חתימתו על אותם מסמכים, אשר מכוחם תובעת התובעת את הנתבע בגין תשלום עבור המכשירים שלא הוחזרו וכן שיחות טלפון שבוצעו.

כך מצוין על אותם מסמכים בנוגע לערבות האישית: "אנו החתומים מטה מצהירים בזאת ביחד ולחוד (מי שחתום בנוסף על המסמך הוא מר ביטון אברהם – הערה שלי, השופט ע.נ.) כי קראנו את האמור במסמך זה וכן את הנספחים במסמך זה והבנו היטב את תוכנם לרבות ומבלי לגרוע מכלליות האמור, את התחייבות התובע לתקופת שימוש מינימאלית של 36 חודשים וכן את התחייבות הלקוח לתשלום דמי יציאה. אנו ערבים בזאת ערבות עצמאית מוחלטת, בלתי חוזרת ובלתי מסויגת לקיום ומילוי של כל התחייבויות הלקוח למירס תקשורת בע"מ ובכלל זה הריני מבטלים על טענת ערב יחיד כאמור לפרק ב' לחוק הערבות תשכ"ז – 1987. על פי כתב ערבות זה תעמוד בתקופה גם לגבי כל תיקון ו/או שינוי ו/או תוספת להסכם ו/או לנספחיו, לרבות שדרוג מכשירים שינוי חבילה ו/או כל שינוי בתעריפי השיחות להם מחויב הלקוח. אנו מתחייבים ביחד ולחוד לשלם כל סכום שעל הלקוח לשלמו למירס תקשורת בע"מ על פי מסמך זה או על פי כל דין וזאת מייד עם קבלת דרישה".

יש לציין, כי מטעם מירס חתום על המסמך מר דוד שוורץ אשר לא הובא לעדות בישיבת ביהמ"ש שהיתה קבועה ל- 29.9.13.

מי שהעיד היה רפרנט הטיפול המשפטי, מר שרייבר איתי.

הנ"ל העיד, כי לא ידע כלל שהנתבע עזב את החברה.

הנתבע מצידו הסביר, כי הוא פנסיונר ובן 70 כיום, וכי נתבקש לנהל את אותה חברה.

הוא העיד כך: "אני כשבא סוכן שלהם לעסק הוא הביא את המכשירים. הייתי באמצע העבודה עם הילדים. הוא הביא ערימת ניירות ואני לא אחד שמבין בנושא בין השורות ואמר לי איפה לחתום. שאלתי על מה אני חותם. הוא אמר לי על המסלול. על זה שאני בקשר עם מירס. על זה שאני אחראי שקיבלתי את המכשירים. לא דיבר איתי על ערבות. אני אומר את האמת. זה היה בערימת הניירות".

עוד הסביר הנתבע: "עובדה שאני ידעתי שאני מאה אחוז חתום בבנק. הלכתי לבנק בעצמי עם זה שעזבתי את החברה. אם הייתי יודע שאני חתום גם בחב' מירס, שזה כמה צעדים מהסניף בעכו, הייתי נכנס לשם. אני יושב בבית 5 שנים ומעולם לא קיבלתי מכתב או טלפון שהחברה חייבת כסף. אם הייתי יודע הייתי לוקח את ביטון אליהם עם האוזניים ומסדר את זה. פתאום אחרי 5 שנים אני מקבל מכתב מעו"ד של חב' מירס שאני חייב כסף וקיבלתי את ה"בום"".

בהמשך העיד הנתבע, כי החזיר את המכשירים לחברה וכי אברהם ביטון עזב את הארץ.

בסיום ישיבת קדם המשפט ולאחר שהצדדים סיכמו, אפשרתי לנתבע לנסות ולאתר את המכשירים על מנת לצמצם עוד יותר את התביעה שהוגשה נגדו.

עם זאת, ביום 14.10.13 התקבלה הודעת הנתבע בביהמ"ש, כי ניסיונותיו לאתר את מכשירי המירס עלו בתהו והוא אינו יודע מה עלה בגורלם.

עמדת התובעת פשוטה – התביעה צומצמה לסכום של 12,567 ₪ בלבד, כאשר מדובר באדם שחתם ערבות אישית וזאת במצב שבו התברר שהחברה חדלת פרעון.

ניתנו בפועל מכשירים ובוצעו שיחות והם הסכום שנתבע.

הנתבע מצידו טען, כי לא ידע כלל שהוא חותם על ערבות לאותם מכשירים וחשב כי מדובר במסמכים רגילים.

נושא הערבות כלל לא הוסבר לו ולא בוצעו כל ההבלטות הנדרשות בטופס על מנת שיבין, כי בערבות מדובר.

בכתב הערבות חסרים פרטים מהותיים, כאשר אין בו תאריכים של מועד החתימה, תחילת הערבות ופקיעתה.